״הנסיך הקטן״

את טליה ישי הידועה בכינוי האנ״תי שלה: דינמיקה , או בקיצור דינה ,פגשנו לראשונה בשבט הצופים של נצרת עילית. תומר היה כאמור בשנת שירות מטעם תנועת הצופים וגרעין אנ״ת וטליה רכזה את השבט ותמכה בקומונה עד שהמלווים הקבועים שלה יגיעו. אנחנו באנו לבקר כמו בהרבה שבתות בהם הקומונה נשארה שבת.

הפעם הבאה שאושר שנתקל בה (אני בטח עוד ישנתי)  היה באחד הבקרים על הספה המדוברת שלנו בסלון. תומר ״סחב״ את טליה לבמה הפתוחה באנדמן, והיא נשארה לישון על הספה.

אחר כך זה כבר היה בשבעה.

ואז המפגש הבא, באירוע יום ההולדת לתומר שארגנו החברים שלו מאנדמן ב 30 למותו שיצא קצת אחרי יום הולדת 21. שם שמענו את השיר ״הנסיך הקטן״ שטליה כתבה על תומר בפעם הראשונה.

אם הספקת לנגן עוד צליל ועוד תו

ניצחת במירוץ את כולם

אם חשבת לנסוע לא להשאיר מכתב

תדע שזה הפשע המושלם

כל יום בחמש תלך לטייל

פרפר יפה בוא לבקר

תתהלך כה יפה ותנוח בצל

משהו בלב דוקר

וצייר לי ציור של פיל או כבשה

שבלע הנחש המפחיד

נדבר על גיטרות וכלי הקשה

על חיוך *חלומות ולו ריד

הספקת לטפס על קיר של **חיפוש

גרמת גם לי להאמין

ובלב מתחזקת תחושת הפספוס

כי השארת סימן בטרקלין***

*במקור טליה כתבה ״על חיוך על חינוך על לו ריד״. הטקסט שונה לקראת ההקלטות.

** במקור המשפט היה : ״הספקת לטפס על קיר הטיפוס״ היות ובשנה האחרונה לחייו אחד החברים הטובים - אביחי , סחב איתו את תומר לטפס בקיר איילת בקרית אונו. עד היום לא ברור איך תומר הצליח לטפס עם ״הבעיה שלו״.

*** סתם קוריוז קטן: אחת התרופות שתומר קיבל נקראה ״טרקליר״ ובהתחלה חשבתי שטליה כתבה טרקליר ולא טרקלין ולא הבנתי מאיפה היא ידעה.

בתקופה לאחר מכן התחלנו לעבוד על הצוואה של תומר – הקמת מועדון מוזיקה לנוער וטליה יחד עם חברים נוספים היו חלק מההקמה והתכנון (פוסט גדול על הקמת ״משלוק״ יגיע כמובן בהמשך). טליה קיבלה על עצמה את ניהול המועדון עם פתיחתו ומאז היא חלק גדול מהלב שלנו.

טליה הוציא השנה דיסק ואחד השירים בו הוא הנסיך הקטן, ממליצה להקשיב לדיסק כולו בכל אפליקציות המוזיקה.

 ממליצה ללחוץ על הגדלת המסך בצד ימין למטה לצפייה מירבית

היו עוד כמה חברים שכתבו שירים לזכרו של תומר.

יונתן בוגר ותומר הכירו בגרעין הנח״ל. הגיטרה חיברה ביניהם. מאז הם לא נפרדו עד הגיוס של יונתן.

הנה השיר של יונתן. עדיין לא הוקלט.

אל קצה עלום

בוא ונברח על קצה העולם

למקום הרחק מכאן

בוא ונשוט, מכולם.

בוא רק ניקח, ונצרח

באיזה אי קטן נידח

תחת הצל החמים והרך

לכל דבר שהיית יוצר

על גיטרה או על הפסנתר

או לכל פרח שהיית מפורר

כלום בתחושת, החמצה

שלא יכולנו להיות עוד איתך

כי אין עוד תחושה של תקווה

ביום האתמול נודע לי הכל

אך להאמין אני לא יכול

רק את הצער והשכול

להשתיק אי אפשר עם מכחול

רגע אתה פה ועכשיו אתה לא...

בוא ונברח על קצה העולם

הוא תמיד יחכה לי שם

עם חיוך חצי מנומנם

אבל בעתיד וביום המחר

שם לא אפגוש אותך כבר

כי זה מה שנשאר

שנשאר...

ביום האתמול נודע לי הכל

אך להאמין אני לא יכול

רק את הצער והשכול

להשתיק אי אפשר עם מכחול

רגע אתה פה ועכשיו אתה לא..

ויש עוד שיר אחד, אחרון, שנכתב ממש לפני מותו של תומר, ובשבעה הוא הוסב ללשון זכר ונהיה בעצם שיר לזכרו. את השיר כתב בן גורן שניהל עם תומר את הבמה הפתוחה באנדמן וכאילו שבאמת נכתב על תומר ועל המוות שלו.

תקשיבו להקלטה. היא נעשתה ע״י יהונתן קופרק בחדר של תומר בערב הראשון של השבעה. זוהי הפעם הראשונה שבן שר את השיר לתומר. תוכלו לשמוע לקראת הסוף את הבכי והשאלות של מי שהיה בחדר.

נתראה מחר,

איה. אמא.