אומנות

את פוסט האומנות אני דווקא פותחת בטקסט שתומר כתב. (יהיה פוסט גם על הטקסטים שלו)

שבעה חטאים

את הציור התחלתי בגלל קנאה , לא הייתי טוב בשום דבר אחר פשוט, היה לי את הדחף להיות מיוחד,

שיהיה לי משהו שלאחרים אין.

המשכתי אותו מגאווה, הייתי האדם המיוחד שרציתי להיות, הייתי צייר, מוזיקאי והצלחתי במשימה ה"חשובה" הזאת.

תמיד קינאתי באחרים. הם תמיד היו טובים יותר ממני. הדבר הזה דירבן אותי.  הפכתי טוב לדבר, שיפרתי את עצמי, התאמנתי , לא הפסקתי . הכל כדי להיות מיוחד, שאנשים יסתכלו ויגידו "וואו, הוא מוכשר. הלוואי שהייתי כמוהו". בדיוק מה שהייתי אומר עליהם. הכל כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי.

#גם אני חוטא בשבעת החטאים

תומר צייר מגיל צעיר.

אתם מכירים את זה שבסוף החטיבה הצעירה ביום הורים המורה עדנה מסבירה שתומר מצייר בשיעור, וזה בסדר אבל בכיתה ב׳ הוא יאלץ להתחיל לכתוב מה שהמורה אומרת ולא לצייר. ואז בסוף ב׳ המורה מסבירה שהיא מרשה לתומר לצייר אבל בכיתות הגבוהות זה לא יהיה אפשרי. ובסוף ו׳ תמי המחנכת מסבירה לנו שוב שבחטיבת הביניים המורים לא סלחנים, ובסוף ט׳ יעל בן דוד מסבירה לנו שאצלה תומר צייר כל השיעורים אבל בתיכון כבר אי אפשר.בסוף י״ב,  מירב, המחנכת של תומר בתיכון קיבלה לפרידה ציור מקסים .

 תומר צייר תמיד. כשישב ודיבר עם חברים, בישיבות בקומונה או בגרעין, אפילו בפאב ליד הבירה.

החברים קראו לו ״מפעל של ציורים״. הוא היה צמוד לספר סקיצות וכל הזמן צייר. כשהיינו כל המשפחה בטיול באיטליה בסוף שנת השירות היינו משאירים אותו בכל מיני פינות כדי שיצייר בלי שנפריע לו. ככל שהתבגר כך צייר יותר.

בתיכון תומר למד במגמת אומנות ועבודת הגמר שלו בסוף י״ב היתה שלושה ציורי ענק צבעוניים במיוחד בשיטה שהוא קרא לה ״ריאליזם ספונטני״ שם הוא חקר את הקשר בין הצבע לרגש ומיפה את הצבעים לרגשות: צהוב = כעס , סגול = רוגע זמני וכו׳. נושא התערוכה היה 

״It is not you, it׳s me” ותומר בחר לעשות את הפרויקט שלו על ארבעה אנשים בעלי השפעה על חייו: ההורים שלו ( בסוף בעצתי , תומר צייר רק את אושר. אחת העצות הכי גרועות שנתתי לו בדיעבד - עבורי) את בר בן הדוד שגם הוא יקבל פוסט משלו בהמשך ואת עומר ברכה חברו הטוב.

העבודה זכתה לתגובות נהדרות ואכן הגיעה לה. ואני אובייקטיבית כמו כל אמא גאה.

בשנה בה תומר נפטר, הקדיש גיל מנהל המגמה את התערוכה לזכרו של תומר.

לתומר היה מנהג ששמענו עליו רק אחרי מותו: תומר היה משכנע אנשים להתחיל לצייר , היה נותן להם את ספר הסקיצות שלו שיציירו . הוא פיזר את הספרים ולא היה אובססיבי לציורים שלו. טוב, תומר היה אובססיבי רק לצדק. ולא לשום דבר אחר. אולי בגלל המנהג הזה הוא לא נהג לסיים את הספרים. ותמיד נשארו בהם דפים ריקים.

תומר השאיר אחריו 33 !!!! ספרי סקיצות. אני צילמתי רפרודוקציות לכל עמוד בספרים האלה. ואני מעלה כאן מספר ציורים מצומצם.

נתראה מחר,

איה. אמא.