כשמדברים עם הורים שכולים הרבה פעמים לאוכל יש משמעות גדולה. יש אמהות שמכינות כל שישי את החלה האהובה על הילד, או הורים שמכינים את העוגה שהוא הכי אהב. או מאכל שתמיד מאפיין את יום ההולדת.
כשאני מנסה לחשוב איזה מאכל תומר אהב במיוחד, אז המבורגר כמובן. והכי הרבה את ההמבורגר של מסעדת ברביס באילת.
לגבי אוכל של בית אין לי איזה מאכל שתמיד היינו מכינים כשהיה מגיע משנת השירות למשל. אני חושבת שהזכרון הכי גדול זה איך הוא היה אוכל חביתה מקושקשת. הוא רצה שאערבב את הביצה ממש מעט, שהצהוב והלבן לא יתמזגו לגמרי. ועד היום כשאני מכינה לעצמי - ככה אני מכינה.
הזכרון הראשון המשמעותי לגבי אוכל היה בפעם הראשונה שירדנו עם תומר לסיני, הוא היה אם אני זוכרת נכון בערך בן שנתיים.
הלכנו בדהב בשוק לאורך החוף, לפני כל מסעדה היה דוכן עם הדגים שתפסו באותו היום. תומר היה על הכתפיים של אושר ולא נתן לנו לפספס שום דוכן. ואז הוא התחיל להצביע על דג ואמר שאותו הוא רוצה לאכול.
עד אותו היום אושר לא נגע בדגים. והכוונה לא רק שלא אכל דגים גם לא נגע בהם. ואני סתם לא אהבתי במיוחד אבל כשהבן שלך מבקש לאכול דג, ממש מתעקש אז אין ברירה וצריך לשבת , לפרק את הדג, לוודא שאין עצמות במנות הקטנות שמכינים לילד.
מאותו יום התחלנו לאכול דגים. אמנם לא בבית, בעיקר במסעדות אבל לאט לאט גם אושר ואני התחלנו לאכול.
מהר מאד הגיע גם הסושי שהיה אהוב עליו מאד בילדות. היתה תקופה שאושר היה מכין לו סושי עם טונה מקופסא לבית הספר.
גם כשאני חושבת על עצמי ועל אמא שלי והאוכל שלה. אין מאכל שהיה מאפיין את הילדות שלי. ואמא שלי בישלה טעים ברמות. אבל אם אני צריכה להזכר, אני נזכרת איך לא הייתי נכנסת הביתה אם היא היתה מכינה כוסמת, או כבד מטוגן. לא יכולתי לסבול את הריח. אבל כל דבר אחר היה טעים לי מאד. אה, גם לשון בסיר לחץ וגם חמיצת סלק לא אהבתי.
הממולאים שאושר היה מכין כשהיינו נוסעים לקומונה הם זכרון נוסף. הוא היה עומד ומכין שני סירים. אחד בשרי ואחד טבעוני. כי בקומונה היו שני טיבעוניים. תומר היה רזה מגיל צעיר יחסית. שום קשר בין חוסר הפעילות הספורטיבית שלו למצב השומן. אבל בתקופת הקומונה הוא רזה מאד. ככה זה כשצריך להכין לעצמך אוכל. אני זוכרת שהוא התלונן שהבנות רוצות רק גבינות רזות והוא אוהב את הקוטג׳ 9 אחוז. תומר אהב קוטג׳. בעיקר על לחם מטוגן. אחרי שהצלחנו להרגיל אותו לא לאכול לחם מטוגן עם סוכר. וזה היה קשה.
בשבעה אנשים הביאו ״אוכל מנחם״. אוכל יכול לנחם? בשבעה היה לי קשה לאכול.
מה אני אוכלת כשאני עצובה? נראה לי שבעיקר פחממות ריקות.
אני כותבת את הפוסט הזה אחרי חמישה ימים שאני בסדנא שיש בה אוכל צמחוני ובריא. כזה עם קינואה וסלק, עם לחם מלא , עם הרבה מרק ירקות והרבה סלט. כנראה בגלל זה יצא לי פוסט על אוכל. בכלל תכננתי לכתוב על החוויות שלנו עם תומר בסיני. על החברים שהיו לו שם, על החופש. ויצא לי פוסט על אוכל. זה דווקא נחמד שאני מתכננת לכתוב על משהו אחד ויוצא לי משהו אחר לגמרי. זו לא פעם ראשונה.
אז קבלו כמה תמונות של תומר ואוכל,
ונפגש מחר.
אמא. איה.
ככה נראים אחרי ספגטי בולונז
אין כמו סופגניה . עדיף בלי ריבה.
ארוחה בקומונה
ממש לא ברור לי למה תומר הצטלם בסופר...
;){kind=link}