איש החור

״לאיש החור 

 הכל נראה שחור

 אבל איש החור צריך לזכור,

 שבכל סוף מנהרה יש אור.

 אז איש החור, 

 היה צריך לבחור. 

 אם לזרוק או לשמור,

 אם לתקן או לשבור.״

הטקסט הזה שכתב תומר תמיד מרגיש לי שנכתב יחד עם הציור המצורף שלו. הציור מבטא את השיר ולהיפך.

 לא תכננתי להעלות היום את הפוסט הזה. אבל אחרי הפוסט של אתמול בחרתי לשנות. כשכתבתי את הפוסט שלאתמול, חשבתי שהוא מדבר על משהו מאד אישי ודווקא לא יעביר את מה שמסתבר שהוא הצליח להעביר. זה הפתיע אותי וזה עצר אותי לרגע. 

אז היום החלטתי לא לכתוב הרבה, רק להתייחס לטקסט הספציפי הזה שכתב תומר.

 טקסט קצר שהוא כתב ואני מרגישה שנכתב עבורנו. כי היינו צריכים לזכור שלמרות שנמצאנו בתוך השחור הגדול שהיינו בו לפני ארבע שנים יש בעולם הזה גם אור, ושלמרות שהעולם שלנו נחרב, אנחנו לא ניתן לעצמנו ליפול. לא אושר ואני, ולא יונתן ושגיא.

אנחנו אנשי החור. ואנחנו נבחר אם לזרוק או לשמור - אם להרוס או לבנות. ובחרנו לבנות.בחרנו לתקן.בחרנו לשמור.

רציתי לשתף אתכם בפסל בשם : Melancholy שנעשה ע״י אלברט גיאורגי ומוצג בג׳נווה. שמדבר על הורים שכולים. אנשי החור.

מי שהעלה את הצילום של הפסל ,John Maddox, כתב ככה על הורים שכולים:

סיימתי להיום.עם קצת חומר למחשבה.

נתראה מחר,

איה. אמא.