בי״ב החליט תומר לבדוק את עולם המכינות. הוא יצא ליום עיון של תנועת הצופים. מסתבר שיום העיון הזה היה כנראה גם למכינות וגם לשנות שירות.
שם פגש בחור צעיר שניגן על גיטרה. כמובן שמייד תומר התחבר אליו ואז שמע בפעם הראשונה על גרעין אנ״ת ועל שנת השירות של הגרעין.
גרעין אנ״ת זה קיצור של ״אומנות נותנת תרומה״ . הגרעין הוקם ע״י דניאלה קינד (היום דניאלה גליה – קינד שאנחנו מכירים אותה בשם סוריה או בקיצור סו) כשהיתה בת 18. היא הקימה את הגרעין לזכר חברתה ענת שנפטרה בגיל 16. בעצם זה סוג של גרעין רעים של הצופים שהרעיון שלו זה שכל פעילויות הגרעין קשורות לאומנות. בעצם זה קצת יותר מסובך. יש גרעין ויש קומונות. הגרעין הוא בוגרי כל הקומונות שיצאו לשנת שירות מטעם גרעין אנ״ת והצופים. אתה יכול להיות חבר בגרעין גם בלי להיות בוגר אחת הקומונות אבל רוב חברי הגרעין עשו שנת שרות.
מי שמתקבל לגרעין צריך לעבור אודישן באיזושהי אומנות - ריקוד, משחק, ציור, מוזיקה.
תומר החליט שמוזיקאים בנים יש מלא ויהיה לו יותר קל להתקבל על תקן של צייר. וכך היה. תומר עבר את המיונים והתחיל לצאת לסופי שבוע של גיבושים והכנה.
הנה שני קטעים מהגיבוש וההכנה שקיבלנו מהגרעין לאחר מותו של תומר:
היו להם בגרעין כל מיני ״שטויות״ כמו שקראנו לזה אצלנו בבית. והשטות העיקרית זה שחברי הקומונה מקבלים שם ״אנתי״ מהקומונה מעליהם. כך תומר קיבל את השם שפשוט התלבש עליו בול – ״משלוק״. טוב, שם הרבה יותר מוצלח (וסליחה אם אני פוגעת בחברי הקומונה עכשיו) מ״הבה הבה״, ״מישמול״, ״סימס״, ״אותנטי״,״הרקולס״ ,״נגספו״, ״אסקן״, ״גימיק״ ו״קלאסי״ החברים של תומר לקומונה. טוב, גימיק וקלאסי זה סבבה בעצם. שתבינו, בנצרת עילית , היכן שהחבר׳ה האלה עשו שנת שירות לא הכירו את השמות האמיתיים שלהם. כשבאנו לבקר בשבט הצופים תומר הזכיר לנו לא לקרוא לו בשם תומר. שהחניכים לא יגלו. גם המורים בבית הספר בו התנדב או במועדון הנוער נענ״ע לא הכירו אותו בשמו האמיתי.
אז תומר התחיל את שנת השירות באוגוסט 2014 בנצרת עילית שהיום נקראת ״נוף הגליל״. הם היו 11 חבר׳ה בקומונה והיו להם מלווה מטעם הצופים ומלווה מטעם גרעין אנ״ת. הם הלכו בחאקי לכל הפעילויות שלהם אבל במקום עניבות צופים הם הלכו עם עניבות רגילות. תמיד.
בבקרים התנדבו בבתי ספר בעיר, אחר הצהריים הפעילו את שבט הצופים ובימים הפנויים התנדבו בכל מיני מועדונים או מתנ״סים ברחבי העיר.
שנת השירות לא היתה קלה. החיים עם עוד 10 אנשים יחד , האחריות שהיתה על הכתפיים שלהם. אבל זו היתה שנה משנה חיים. גם אם חיים קצרים כמו של תומר. על החיים של תומר בקומונה אספר בפוסט נפרד. שיהיה למה לחכות.
נתראה מחר,
איה. אמא.

