״הבעיה שלי״

תומר אף פעם לא אמר שהוא חולה, או שיש לו מחלה, הוא קרא למחלה שלו: הבעיה שלי.

כשתומר היה בכיתה י״א הוא הדריך את כיתות ח׳ (לצערו של יונתן שהיה בשכבה הזאת).

בפסח אותה שנה יצא תומר עם חניכיו לטיול שידוע בצופים כ״מסע מים לים״. ביום הראשון בסיום המסלול היתה עליה קשה. אני חושבת שזה היה ביציאה מנחל כזיב . תומר , שהפעם כמדריך היה צריך להוביל, סיים בקושי את העלייה והגיע למעלה בקוצר נשימה קשה. חובש הטיול מנע ממנו להמשיך ללכת בשאר הימים.  תומר נשאר בחפ״ק .

כשסיפר לנו את זה, לא התייחסנו לזה ברצינות מידי, והחלטנו יחד שהוא יתחיל להתאמן עם מאמן כושר פרטי כדי שלצבא יגיע מוכן. מייקל, מאמן הכושר שלח את תומר להביא אישור רפואי לפני תחילת האימונים. תומר קבע תור אצל רופאת הילדים, ולפני שהוא יצא אליה הזכרתי לו לספר לה על קוצר הנשימה בטיול. טינה שלחה אותו לא.ק.ג. אצל האחות במרפאה.

למחרת בבוקר, יום חמישי, תומר מגיע לבדיקה. האחות בודקת אותו , מסתכלת על התוצאות ושוב מבצעת בדיקה. אין במרפאה רופאת ילדים ויש רק רופאה מחליפה. ויקי האחות קוראת לרופאה המחליפה ושואלת אותה לדעתה. הרופאה אומרת לויקי שאם זה היה חולה מבוגר , ולא נער , היא היתה מפנה אותו למיון. ויקי מעבירה בפקס את תוצאות הבדיקה לרופאת הילדים השניה שלנו – תמי ,שעובדת גם היא בשניידר. תמי לוקחת את הבדיקה ומייד עולה איתה לקומה השישית לד״ר תמיר דגן במחלקת הלב. הוא מסתכל על הבדיקה ואומר לה – יום ראשון שמונה בבוקר הילד מתייצב אצלי.

ביום ראשון בבוקר היתה לי טיסה לאילת לצילומים. אושר לקח את תומר לשניידר.

ב 11:00 הוא מתקשר אלי ואומר שכנראה גילו לתומר מחלה. היא נקראת ״יתר לחץ דם ריאתי״.

פתחתי את ד״ר גוגל ונפלתי לריצפה. תוחלת חיים מגילוי המחלה : 3.5 שנים.

לצערנו הפעם ד״ר גוגל צדק.

חזרתי למרכז, עוד באותו השבוע תומר עבר את הצנתור האבחנתי הראשון שלו שאישר את מה שחששנו ממנו כל כך.

המחלה של תומר התגלתה מאוחר. המחלה שפוגעת בריאות מקשה על הלב לעבוד וכשגילינו את המחלה הלב כבר היה במצוקה. הטיפול היה בתחילה כדורים שתומר היה לוקח שלוש פעמים ביום, ואחר כך גם משאף שהיה הולך בתיק צמוד אליו , תיק שהיה סימן ההיכר של תומר, והיה צריך לעשות אנילציות מספר פעמים ביום. הרופאים המליצו על תרופה המוחדרת ישירות לוריד הראשי דרך בית החזה  ומוזרמת ללב כל הזמן, אבל הטיפול במחלה מגביל מאד – עליך להיות קרוב לבית ולבית החולים, אי אפשר ללכת לים, לצאת לטיולים.

תומר , היה בן 17.5 ולא הסכים לשנות את אורך חייו. הוא אהב את הים, מסיבות, טיולים ובילויים.

ותומר באמת לא שינה את החיים שלו -  הוא המשיך כרגיל , יצא לשנת שירות ותכנן להצטרף לגרעין נח״ל עם החברים שלו. את זה הצבא פחות אהב ולא הסכים לגייס אותו – גם לא כמתנדב.

זה מה שכתב תומר באחד הטקסטים היותר קשים שלו על הבעיה שלו. חסכתי ממכם את ההתחלה, קשה מידי לפרסום.

נפגש מחר.