אזכרה בימי קורונה

ת

תומר,

ת' בשביל שתדע שתמיד תהיה בנינו הבכור ואח בכור ליונתן ושגיא.

גאוותנו הגדולה.

תמיד תשאר בלבבות האוהבים אותך ולא תשכח לעולם.

ו

ו' החיבור. ציור ומוזיקה, צופים וסקייטבורד, שנת שירות ומוזיקה, גרעין אנ"ת ואנדמן. היית כל כך רב גוני , כל כך הרבה דברים חיברת עם ו' החיבור.  

 גם חברים: הבאת לאנדמן חברים מהגרעין, הבאת לארט קמפ באינספריישן חברים

 מהילדות. גם אחרי מותך המשכת לחבר. חיברת בין אנשים שלא הכירו עד מותך,

 יצרת משפחה חדשה –קהילה חדשה על שימך – קהילת משלוק שמערבת בה חברי

 גרעין אנ"ת עם מוזיקאים מאנדמן ועם נוער מהסביבה, עם חבר'ה מבוגרים

 שגילו מחדש את הנגינה ומסתובבים במועדון עם חולצות ועליהן ציורים שאתה

 ציירת בגאווה גדולה.

מ

מחשבות. 

המחשבות שמגיעות בלילה הן המפחידות מכולן, המכאיבות מבין המחשבות. אלו שלוקחות את השינה. ביום המחשבות יוצרות געגוע שלפעמים הוא נסבל, לפעמים הוא אפילו זכרון נעים שקשור בדרך כלל לשיר שמתנגן או לריח .

ר

רעב.

הרעב לשמוע עוד ועוד סיפורים עליך. גם אם כבר שמענו. לפגוש אנשים שפגשת בדרך, והיו כאלה לא מעט. לשמוע עוד סיפורים על איזה ילד מיוחד ואהוב היית, על חוויות שונות שחווית עם חברים מכל מיני מקומות שעברת בחייך הקצרים. אפילו הסיפורים האלה , שאסור היה לי לשמוע, ושאם היית עדיין בחיים בטח היית הורגת אותך אם הייתי שומעת.

ב

ברירה. 

ברירה שהיתה לנו להתפרק וליפול והברירה שבחרנו, לבקשתך- להמשיך וחיות. לשמור על המשפחה הקטנה שלנו יחד, להגשים לך את החלומות. אז בעצם לא היתה לנו ברירה.

נ

נתינה.

אתה, זה שתמיד אמרנו שחושב קודם כל על תומר, נתת כל כך הרבה מעצמך בשנים האחרונות של חייך. עשית שנת שירות ונתת מעצמך לילדים בנצרת עילית, והדרכת בהתנדבות במועדון הנוער. נתת לכל מי שפגשת פנקס שיצייר , ונתת את הלב לאנדמן ולחברים ולירדן.

ע

עיניים.

ירוקות וחומות. קצת דבש. העיניים שלך שראו את החיים באור כל כך חיובי ניתנו לאחר מותך לילד אחר שרואה בזכותך את בעולם באור חיובי גם כן.

ז

ז' בשביל הזכות הגדולה להיות המשפחה שלך – ההורים והאחים שלך.

זכות שלא היינו מוותרים עליה בעד שום הון שבעולם. גם אם היינו הורים שלך לתקופה קצרה מידי, כל רגע בחיים האלה איתך היה זכות ענקית.

ר

ר' בשביל הרסיסים שנהיינו. מפורקים מבפנים. ליבנו מפורר אבל גם שלם. לב פועם של ארבעה אנשים שבכל אחד מהם פועם הלב החמישי – זה שהפסיק לפעום.

י

י' בשביל היושרה שלך.

היכולת שלך ללכת בעולם בדרכך שלך בלבד. בלי לוותר.לא לחברים, לא למורים, לא לרופאים שלך ולא לנו.

והדרך הזו לא היתה קלה.

והדרך הזאת גם קיצרה את חייך. אבל אתה לקחת את ההחלטות והובלת אותך ואותנו בדרך שלך. וזו היושרה האמיתית שלך. יכולת שאין לרבים בעולם והלוואי שקמצוץ ממנה ישאר בנו.

אותיות נשמה

אתה הנשמה שלנו. הנשמה שלך חיה בליבנו ולא נרצה לפרק אותה לאותיות. הנשמה שלך שלמה ואנחנו יודעים שהנשמה הזאת מסתובבת לה ביננו ועושה טוב היכן שרק אפשר.   

נתראה בבלוג של מחר.

איה. אמא